גמרא
פירוש
שְׁלֹשָׁה כְּלָלוֹת בארבע מְקוֹמוֹת.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות מכירה י״ג:ח׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״ג
טור חושן משפט רכ״ז:כ״ט
שולחן ערוך חושן משפט רכ״ז:כ״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״ג
טור חושן משפט רכ״ז:כ״ט
שולחן ערוך חושן משפט רכ״ז:כ״ט
ד רמב״ם הלכות מכירה ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קצ״ו:א׳
טור חושן משפט קצ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט קצ״ו:א׳
שולחן ערוך חושן משפט קצ״ח:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור חושן משפט קצ״ו:א׳
טור חושן משפט קצ״ח:א׳
שולחן ערוך חושן משפט קצ״ו:א׳
שולחן ערוך חושן משפט קצ״ח:א׳
ה רמב״ם הלכות נזקי ממון ח׳:י״א
סמ״ג מצוות עשה ס״ז
טור חושן משפט תי״ט:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״ט:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ז
טור חושן משפט תי״ט:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״ט:ג׳
ו רמב״ם הלכות נזקי ממון ח׳:י״א
סמ״ג מצוות עשה ס״ז
טור חושן משפט תי״ט:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״ט:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ס״ז
טור חושן משפט תי״ט:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט תי״ט:ג׳
פרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה אין אומרים תצא פרה בטלית וטלית בפרה. פרש״י שהזיקו זה את זה שהפרה קרעה את הטלית והטלית שברה רגל הפרה. ואינו מחוור דאי אפשר להיות שניהם במקום אחד, דאי ברשות הרבים פרה פטורה וטלית חייבת דהוי בורו, ואי ברשות הניזק טלית פטורה ופרה חייבת. אלא או או קתני. ויש כיוצא בזה בפרק רבן גמליאל דקתני חלץ ועשה מאמר ופירושו חלץ או עשה מאמר. אין אומרים תצא פרה בטלית וטלית בפרה אלא שמין אותן בדמים. פרש״י שמין את הניזקין בכסף ומי שהזיק את חברו יותר ישלם ומתוך פי׳ נראה שבא להשמיענו שאם הזיקו זה את זה שאין אומרים יצא נזק זה כנגד זה וזה כפירושו שפירש שהפרה והטלית הזיקו זה את זה וכבר כתבנו שא״א לפרשה כן ועוד שאפילו נפרש שהפרה הזיקה טלית ברשות הניזק וטלית זו הזיקה פרה זו ברשות הרבים מאי אתא לאשמועינן מתניתין היא שנויה כן בפרק המניח שני שוורים שחבלו זה בזה אם הם תמים משלמין במותר נזק שלם וכן אין לפרש שבא להשמיענו שלא יקח הניזק את המזיק כלו מחמת הזיקו שאף הא שמעינן לה מההוא מתניתין דפרק המניח את הכד כך הקשו בתוס׳ וקושיא זו אינו מכיר וכי אומר לברייתא פשיטא מתניתין היא והלא כל הברייתות כן והדא גופא אמרינן תנינא להא דתנן ואפילו מה שמפורש במשנתינו שונין אותו בברייתא בכמה מקומות אין להם מספר ועל כן אלו היינו מפרשים שהזיקו זה את זה בזה אחר זה במקומות חלוקים איני רואה קושיא מכאן אלא ודאי זה א״א מצד אחר לפי שהבור אינו משלם מגופו אלא מן העליה וכן הפרה אם הזיקה בשן או ברגל ואף בתוס׳ כן הקשו ובשם ר״ת ז״ל פירשו אין אומרים תצא פרה בטלית אתא לאשמועינן לאפוקי מדרב יעקב דאמר בפרק המניח יוחלט השור אלא כר׳ ישמעאל דאמר יושם השור ובקרן מיירי וטלית בפרה אתא לאשמועינן בדמית בעל התקלה ונפלו נכסיה קמי יתמי וקמ״ל דלא תימא אע״ג דמטלטלי דיתמי לב״ח לא משתעבדי וכן לנזיקין אפ״ה משתלם מן הטלית משום דמה שאמרה תורה שהנזקין משתלמין מן העליה ליפות כחו של ניזק דאי אין המזיק שוה כדי נזקו שמשלם מן העידית שבנכסיו אבל היכא דאיכא פסידא לניזק כי הכא אמרינן מגופו הוא משתלם וכאלו תפס מחיים דאב ולא הוי מטלטלי דיתמי קמ״ל לעולם אינו משתלם מגופו ומטלטלי דיתמי הוא וגם זה אינו מתיישב בעיני דמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי אינה תורה ולמ״ד שעבודא דאורייתא אף הנזקין ובע״ח דבר תורה גובין אף מטלטלי דיתמי דמנא תיתי דלא ולמ״ד שעבודא לאו דאורייתא אף מן הקרקעות אינן נגבין לא בעל חוב ולא הנזקין אלא מן התקנה והיאך שייך לומר בכל זה דין מה שאמרה תורה מגופו או מן העליה אא״כ תאמר שאלו היתה כוונת התורה לחייב מן העידית שבנכסים לתקנת הניזק אבל במקום פסידא אפילו מגופו לא היו חכמים מתקנים בזה שלא יהו הנזקין יכולים להשתלם מן המזיק והעמידם על דינם במקום זה. דבר השוה כל כסף. מכאן נראה שאין שומא כלל בקרקעות דשוין הם כל כסף לומר דיש אנשים מחשיבין קרקע יותר מכל כסף וכן דעת הרי״ף ז״ל אבל ר״ת ז״ל סבור דלא אמרו אלא שאין להם אונאה כמטלטלין לשתות וליתר משתות אבל בפלגא יש להם שומא ונסמוך על הירושלמי שאמרו שיש להן שומא בדבר מופלג פי׳ מופלג מלשון פלגא ואינו נראה חדא דאנן סמכינן ושוה כל כסף אין לו שיעור ועוד שהרי שנינו אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות והקדשות ובכל הני י״ל יגיד עליו ריעו והקדשות יגידו על כלן שהרי הקדשות אין להם שום אונאה דאיש את עמיתו כתיב ומהן אתה למד לכל השאר ועוד דכל מה ששנו באותה משנה דוקא דהא קתני בה אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ד׳ וה׳ שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם וכבר הארכתי בה יותר מזה בפרק הזהב. אלא אמר רבא דבר הנקנה בכסף עבדים ושטרות נמי נקנים בכסף. אית ספרים דלא גרסי בהו שטרות דשטרות אינן נקנין אלא בכתיבה ומסירה כדאיתא בפרק הספינה וא״נ באגב ואף לספרים דגרסי ליה נראה דבגמרא נקטינהו משום דגבי אונאה אדכרינהו לתרווייהו דאמר שוה כל כסף מאי ניהו דאין להם אונאה עבדים ושטרות נמי אין להם אונאה ואתא רבא ופירש דבר הנקנה ככסף הדר ואקשי כקושיא קמייתא כלומר ואכתי איכא לאקשויי כדאקשינן מעבדים ושטרות ומיהו שטרות לאו דוקא כנ״ל להעמיד גירסת הספרים ובספרים נמי ישנה עד שהוצרך לומר רש״י שטרות לא איתפרש היכא. שמעת מינה לוה ומכר נכסים ואח״כ באו לב״ד אין ב״ד גובין לו. פרש״י ז״ל דה״ק ש״מ אין ב״ד גובין לו מהן ואנן קי״ל דאתי מלוה וטריף וזה תימא ה״ד אי נזקין כמלוה ע״פ פשיטא דאין גובין ואי כמלוה בשטר דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא הכי ה״ל לאקשויי המלוה את חברו ע״י עדים גובה מנכסים בני חורין בשטר גובה מנכסים משועבדין ואי היא גופא קמ״ל דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא אף היא הול״ל בהדיא ש״מ מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ור״ת פי׳ דה״ק ש״מ לוה אפילו בשטר ומכר נכסיו אין ב״ד גובין לו מהן דבר תורה דשעבודה לאו דאורייתא וכיון שכן אף הנזקין אין גובין מן הלקוחות דאע״ג דאית ליה קלא טפי ממלוה ע״פ מ״מ אין להם קול גדול אפילו במוכר שדהו בעדים ולפיכך העמידום על דינם ואין גובין שאלו כמ״ד שעבודא דאורייתא אטו כיון דגובין דבר תורה למלוה מן הלקוחות בין מלוה ע״פ בין מלוה בשטר אלא דמן התקנה אין גובין מהן אע״פ דלית ליה קלא ודאי היה מן הדין לגבות הנזקין מן הלקוחות דקול יוצא לנזקין טפי ממע״פ אלא ודאי מדקאמר דאין ב״ד גובין לניזקין מן הלקוחות ש״מ דשעבודא לאו דאורייתא ולימא תהוי תיובתא דמ״ד שעבודא דאורייתא אלא פרט לב״ד הדיוטות ולומר שאין הקנסות נגבין אלא במומחין ואע״ג דנזקין דמתניתין לאו בדיני קנסות קמיירי וכדאמרינן לעיל באבות דר׳ אושעיא מכל מקום דרך התנא להיות שונה ורומז בעלמא ותדע דהא אמרינן נמי על פי עדים פרט למודה בקנס. אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר. וליכא למימר פרט למודה בקנס ולא באו עדים דהא מתניתין היא בהדיא בפרק מרובה דעל פי עצמו פטור.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush